חוויותיי מסדנת Est
בשנת 1983 השתתפתי בסדנת הEst - סדנת מודעות והעצמה אישית. הראשונה מסוגה שנערכה בארץ בשנות השמונים. הסדנא עברה גלגולים שונים (FORUM, I AM עד ל- Humanication).
הסדנא נמשכה כשני סופי שבוע שלמים ועוד כארבעה מפגשים ארוכים לתוך הלילה.
בסדנא השתתפו כ 100 אנשים שהגיעו ושילמו את מיטב כספם (הסדנא הייתה יקרה).
הסדנא הייתה אינטנסיבית, נוקשה מאוד וחושפנית עד עמקי הלב ולשד העצמות. הנוכחים הגיעו למצב בו היו ערומים נפשית ורגשית, דבר אשר היה מנוגד בתכלית לאורח חייהם בהם היו מכוסים בשכבות של מסכות והגנות. ההתמסרות הייתה טוטאלית – גוף ונפש כאחד. חשוב לציין שמשך כל ימי הסדנא לא אפשרו לנו כמשתתפים, בשום פנים ואופן לצאת מאולם הסדנא מכל סיבה אשר תהיה (כולל נוחיות, מזון ושתיה) – מי שיצא מן האולם, לא אפשרו לו לשוב. רף המשמעת הכמעט בלתי אפשרי הזה לקח אותנו עד הקיצון הן ברמה הרגשית והן ברמה הנפשית.
במהלך הסדנא אנשים נחשפו רגשית; בכו, צחקו, התעלפו. העבירו אותנו חוויה של טלטלה רגשית וחיטוט נפשי עמוק בכל רובד מהוויתינו.
התובנה וההבנה איתן יצאתי מהסדנא הן – שכדי להבין, לחוות ולהרגיש ברגעי אמת, ולהכיר את עצמי אהיה חייב לאפשר לעצמי להתנסות ולחוות בכל מיני נקודות בחיים, ולא רק להסתפק בלימודים אקדמיים, התלמדויות ונבירה בספרים.
כפי שנאמר לפני, אדם יכול ללמוד על הדרך ויכול לצעוד בדרך, אני אפשרתי לעצמי לצעוד בדרך – לחוות את החוויה.
הסדנא השפיעה עלי רבות, לאורך מסע של שלושים שנים לאחריה אפשרתי לעצמי לחוות על בשרי: פחד, קנאה, שמחה, עצב, כעס, אמונה, נתינה, יראה, תשוקה, רעב, גאווה, אמת, שקר, צביעות, אומץ ואהבה - וכך הבנתי מעל ומעבר לנלמד ולידע הנרכש.
פשוט צעדתי בדרך החיים, לקחתי החלטות גורליות בנקודות שונות בחיי לפי מה שהרגשתי ולעיתים היה זה כנגד המוסכמות, כנגד הפופולאריות כנגד ברי סמכא וכנגד העמדות שהם מייצגים. צעדתי בדרך הלב שלי.
היום, במבט לאחור, למרות הקשיים, אובדן חומרי וויתור על משרות נחשקות, שלם אני.